מתחם בריאות הנפש

אחד מכל שמונה אנשים בעולם מתמודד עם הפרעה נפשית. הפרעות חרדה ודיכאון הן הנפוצות ביותר ביניהן. על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO) כ־301 מיליון בני אדם מתמודדים עם הפרעת חרדה, שהם כ־4% מאוכלוסיית העולם. לנשים סיכוי גבוה יותר לסבול מהפרעות חרדה לעומת גברים. כ‏־3.8% מאוכלוסיית העולם חווה דיכאון, שהם כ־280 מיליון בני אדם. גם כאן לנשים סיכוי גבוה יותר לחוות דיכאון מגברים.

חרדה יכולה לבוא לידי ביטוי בעלייה בדפיקות הלב, הזעה, רעד, קשיים בריכוז ובקבלת החלטות, תחושת מתח, עצבנות וחוסר מנוחה, בחילות או מצוקה בבטן, קשיי שינה ותחושה של סכנה מיידית. חשוב להבדיל בין סוגי החרדה, חרדה מוכללת מתבטאת בדאגה מתמשכת ומוגזמת לאורך היממה, חרדה חברתית תתבטא ברמה גבוהה של פחד ודאגה במצבים חברתיים, החשש ממצבי מבוכה או חוסר אונים ויוצא באלה, הפרעות חרדה יכולה להופיע כאילמות סלקטיבית, בעיקר אצל ילדים ובמצבים חברתיים מסוימים. הפרעת פאניקה מתאפיינת בהתקפי חרדה ובחשש מפני ההתקף הבא. לעיתים יכולה להופיע יותר מהפרעת חרדה אחת בו־זמנית.

משך אפיזודה של דיכאון יכול להמשך שבועיים או יותר, ולהתבטא בעצבות, תחושה של ריקנות ועצבנות שנמשכים ברוב היממה. במהלך אפיזודת הדיכאון האדם עשוי לאבד עניין בפעילות שבעבר היה נהנה ממנה. לעתים נראה גם ירידה בריכוז, רגשות אשמה מוגזמים וירידה בערך העצמי, עייפות וחוסר באנרגיה, שינוי בתיאבון ובמשקל, תחושה של חוסר תקווה ומחשבות אובדניות. דיכאון יכול להופיע פעם אחת כל החיים או לחזור כמה פעמים במהלך החיים. הפרעת דיכאון מתמשכת, המכונה גם דיסטימיה, גורמת לתסמינים פחות חמורים, אולם הם נמשכים זמן רב יותר – בדרך כלל לפחות שנתיים. דיכאון עשוי להיות חלק מהפרעה דו־קוטבית, (מאניה דיפרסיה) המתבטאת באפיזודות דיכאוניות המתחלפות בתקופות של מאניה. דיכאון אחרי לידה הוא תופעה רווחת מאוד, ולמעשה יותר מ־10% מהנשים ההרות ונשים שזה עתה ילדו יחוו דיכאון.

הפרעות חרדה הולכות לא אחת יד ביד עם דיכאון. התמודדות עם תחושות קשות ובלתי נשלטות של חרדה, פחד ודאגה מתמדת מביאות לפגיעה בתפקוד היום־יומי ויכולות לגרום לדיכאון. סקר רחב היקף מצא כי 45.7% מהאנשים עם הפרעות דיכאון קליני התמודדו במהלך חייהם עם הפרעת חרדה אחת או יותר. יש מחקרים שמצביעים על סיכון גנטי משותף, אך התפתחות של דיכאון וחרדה קשורות שתיהן גם לאירועים חיים כמו טראומה בילדות, הזנחה, חשיפה למתח וכיוצא באלה.

הטיפול בדיכאון ובחרדה נעשה בדרך כלל באמצעות פסיכותרפיה, כמו טיפול בין־אישי בשיחות, טיפול קוגנטיבי התנהגותי (CBT) וטיפולים דומים, ובאמצעות טיפול תרופתי בתרופות נוגדות דיכאון בעיקר ובשילוב ביניהם. פעילות גופנית קבועה, הרגלי אכילה ושינה קבועים והימנעות מאלכוהול וסמים חשובים מאוד לטיפול. אם אתם סובלים מדיכאון, מומלץ לבלות זמן ככל הניתן עם חברים ובני משפחה ובמקרה שאתם מתמודדים עם מחשבות אובדניות, חשוב שתשפו אותם עם אדם שאתם סומכים עליו. אם אתם סובלים מחרדות, לימוד מיומנויות לניהול מתח כמו טכניקות הרפיה, מיינדפולנס ומדיטציה יכולים לסייע רבות בהשגת שליטה על התקפי החרדה.
לצד נוגדי דיכאון, בנזודיאזפינים וחוסמי בטא, תרופות מסוג SSRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים) הן תרופות יעילות ומקובלת היום לטיפול בחרדה ובדיכאון. תרופות אלו מתחילות להשפיע לאחר כ־4 עד 8 שבועות מתחילת נטילתן, ולכן חשוב לתת להן את הזמן ולהתמיד בנטילה גם אם נדמה שאינן עוזרות.
בכל מקרה אין ליטול תרופות מכל סוג להתמודדות עם דיכאון וחרדה ללא התייעצות עם איש מקצוע. כדי להתאים את הטיפול המיטבי עבורכם - פנו לרופא המטפל.