טרדיב דיסקינזיה היא הפרעה שמאופיינת בתנועות בלתי רצוניות. לרוב היא מתפתחת לאחר שימוש בתרופות אנטי־פסיכוטיות שחוסמות את קולטני הדופמין במוח, וגורמת סבל פיזי ונפשי רב למטופלים.
טרדיב דיסקינזיה (Tardive Dyskinesia - TD) היא הפרעה שמתאפיינת בתנועות בלתי רצוניות ובלתי נשלטות. היא עשויה להתפתח לאחר שימוש בתרופות אנטי־פסיכוטיות שחוסמות את קולטני הדופמין במוח – מוליך עצבי שמסייע לתאי המוח לתקשר ביניהם וחיוני גם בבקרה על מוטוריקה. הסברה היא כי הפרעות נפשיות רבות נגרמות בשל אי-ויסות הדופמין במוח.
התרופות האנטי-פסיכוטיות – שמכונות גם נוירולפטיות – ניתנות כטיפול בהפרעות נפשיות רבות, ובהן סכיזופרניה, הפרעה דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה), דיכאון קליני, חרדה והפרעה טורדנית-כפייתית (OCD), וגם להפרעות נוירולוגיות נוספות.
ישנם מספר סוגי תרופות אנטי-פסיכוטיות: העיקריות שבהן היא קבוצת הדור ראשון והשני. הדור הראשון, פותח בשנות ה-50 (ומכונה "טיפוסי"), והדור שני, פותח בשנות ה-80 (ומכונה "לא טיפוסי"). מקובל לחשוב כי השינוי מהדור הראשון לדור השני העלים את הופעת הטרדיב דיסקינזיה, אך מחקרים לא תומכים בטענה זו. יתרה מכך, כניסת הדור השני הרחיבה את ההתוויות שעבורן ניתנות התרופות האנטי-פסיכוטיות, כך שבפועל יותר אנשים נמצאים בסיכון לפתח טרדיב דיסקינזיה. כך, ההפרעה נותרה בעיה משמעותית ונפוצה הקשורה כמעט לכל התרופות האנטי-פסיכוטיות.
מהם התסמינים?
טרדיב דיסקינזיה שעלולה להתפתח חודשים ואף שנים לאחר נטילת התרופות או הפסקתם – מתבטאת בתנועות לא רצוניות של הפנים כגון מצמוצים, הבלטת לשון ועיוותים של השפתיים והלחיים, וגם בעיוותי צוואר, תנועות חסרי תכלית של הגפיים והקשתת הגו. חלק מהמטופלים עשויים לחוות תנועות מהירות ומטלטלות וחלק תנועות אטיות ומתפתלות של הידיים ו/ או הרגליים. כך, ההפרעה אשר פוגעת קשה בתפקוד היומיומי, עלולה לגרום להפרעות בדיבור, בבליעה, בלעיסה באכילה ובהליכה, וגם להוביל לבעיות חברתיות, מבוכה וחרדה. התסמינים עלולים להימשך זמן רב ואף להחמיר לאחר הפסקת נטילת התרופות.
מהם גורמי הסיכון?
כאמור, התרופות האנטי־פסיכוטיות חוסמות קולטני דופמין וכך מפחיתות או מפסיקות הפרעות נפשיות, אך גם עלולות לגרום לתופעות לוואי מוטוריות ואחרות. לאחר חסימה ממושכת של קולטני הדופמין, עולה משמעותית רגישותם למוליך עצבי זה ולכן הם מגיבים בעוצמה גם לכמות קטנה שלו. גורמים שמגבירים את הסיכון לכך הם בין השאר: נטילת מינון גבוה של התרופות תקופה ממושכת (אם כי ההפרעה עלולה להתפתח גם לאחר נטילת מינון נמוך במשך תקופה קצרה), גיל מבוגר (55 ומעלה), המין הנשי (נשים שעברו את גיל המעבר פגיעות במיוחד), שימוש באלכוהול וסמים, ו-HIV / איידס.
בהקשר לכך יש לציין כי לא כל המטופלים הנוטלים תרופות אנטי-פסיכוטיות יפתחו טרדיב דיסקינזיה. התופעה מתפתחת אצל כרבע מהנוטלים אותן. הסיכון עולה בעיקר בהתאם לתרופה הספציפית ומשך נטילתה. עם זאת, קשה מאוד לחזות אלו אנשים יפתחו את המחלה וכאמור, רוב התרופות האנטי-פסיכוטיות עלולות לגרום לכך.
כיצד מאבחנים?
אנשים הנוטלים תרופות אנטי-פסיכוטיות צריכים להיות במעקב קבוע אצל הרופא המטפל, לבחון את הטיפול התרופתי לאורך זמן, ולדווח לרופא מיד כשמופיעים תסמינים מחשידים לטרדיב דיסקינזיה. אבחון נכון וטיפול מוקדם משפרים את הפרוגנוזה של ההפרעה ואף עשויים למנוע אותה. כדי לאבחן טרדיב דיסקינזיה רופא צריך לבחון את משך הנטילה (שאינו חייב להיות רציף), לזהות תנועות אופייניות בשני אזורי גוף או יותר, ולשלול מצבים אחרים שגם הם יכולים לגרום להן. אבחון טרדיב דיסקינזיה יתקבל לרוב אצל אנשים שנטלו תרופות אנטי-פסיכוטיות במשך שלושה חודשים ומעלה.
כיצד מטפלים?
הטיפול בטרדיב דיסקינזיה מורכב כיוון שהפסקת הטיפול האנטי-פסיכוטי או הפחתת מינונו עלולות להחמיר את המצב הפסיכיאטרי ולהוציא מטופל מאיזון. בנוסף, הן עלולות דווקא להחמיר את עוצמת הטרדיב דיסקינזיה (להגביר את התנועות הבלתי רצוניות). זאת, עקב ירידה בחסימת קולטני הדופמין הסובלים מרגישות יתר אליו. כך, באופן פרדוקסלי, דווקא העלאה במינון התרופות האנטי־פסיכוטיות יכולה להפחית זמנית את עוצמת הטרדיב דיסקינזיה אך מדובר רק במיסוך של התנועות. גישה זו בעייתית כיוון שהיא עלולה לגרום לתופעות לוואי קשות ואף מסכנות חיים. החלפת תרופות אנטי־פסיכוטיות מדור ראשון לדור שני עשויה להיות כיוון טיפולי, אך גם היא עלולה להוציא את ההפרעה הפסיכיאטרית מאיזון.
לסיכום, אנשים הנוטלים תרופות אנטי-פסיכוטיות וחוששים מהתפתחות טרדיב דיסקינזיה צריכים להיות במעקב קבוע אצל הרופא המטפל, להבין ממנו אם התועלת בנטילת התרופה גדולה מהסיכון לפתח את ההפרעה, לשים לב אם מתפתחות תנועות לא רצוניות, למשל באזור הפה, הלשון, השפתיים או הלסת, ולדווח על כך מיד.
מכיוון שמדובר בהפרעה מתעתעת (שכן היא יכולה להידמות להפרעות ומחלות רבות שכוללות תנועות לא רצוניות חריגות), קשה לאבחנה מוקדם ובמדויק וכך עולה הסיכון להימשכותה ולפגיעה בתפקוד היומיומי ובאיכות החיים. כדי להפחית את הסיכון הזה או למנוע אותו, חשוב לפנות לרופא המטפל עם הופעת התנועות.
