רק מי שחווה מיגרנה יודע עד כמה היא יכולה לשבש את חיי היומיום. קבוצה חדשה של תרופות מביאה תקווה חדשה ועשויה לשנות את איכות חייהם של חלק מהסובלים ממיגרנות.
"שמעתי על מיגרנות כשהייתי צעירה יותר, אבל לא ניחשתי שמדובר בכאלה עוצמות של כאב", מספרת שמרית שהחלה לסבול ממיגרנות בגיל 26, "בהתחלה ניסיתי להתמודד עם כל סבב שכזה בדרכים שונות – הייתי מכינה לעצמי קפה, מכבה את האור, מגיפה תריסים והולכת לישון. באותה תקופה זה תקף אותי בגלים בכל כמה ימים, אז לקחתי משככי כאבים שהקלו מעט, אבל גם הם הפסיקו להשפיע כעבור כמה חודשים".
״קצת אחרי שהכול התחיל הצלחתי לזהות דפוס – ההתקפים הגיעו בעיקר בתקופות שבהן לא ישנתי מספיק או כשהייתי בלחץ, בזמן ווסת, אחרי ששתיתי אלכוהול, ובעונות מעבר. בשלב מסוים התדירות של ההתקפים התגברה, פניתי לרופאת המשפחה וביקשתי טיפול שיעזור לי להתמודד עם זה. ניסיתי כל מיני תרופות, חלקן השפיעו יותר וחלקן פחות, אבל היה להן מכנה משותף אחד – תופעות לוואי שלא עשו לי טוב, אני זוכרת שהייתי עייפה מאוד באותה תקופה וגם עליתי במשקל. המשכתי לנסות עוד דרכי התמודדות – הפסקתי לעשן, ניסיתי טיפולי ביופידבק ואפילו לקחתי שיקוי שחברה המליצה לי עליו. בסוף חזרתי למשככי הכאבים אבל חייתי בתחושה שאני נתונה לגחמות של המיגרנה – הלכתי לישון בכל לילה בלי לדעת מה מצפה לי למחרת, התוכניות שעשיתי תמיד היו 'על תנאי', וזה השפיע לרעה על כל תחומי החיים. "
אחד מכל תשעה ישראלים סובל ממיגרנה, ורק מי שחווה את ההתקפים מבין שזה לא "עוד כאב ראש". מדובר בהפרעה נוירולוגית שגורמת בעיקר לכאבים חזקים שנדמה כאילו הם הולמים בתוך הראש. בעת התקף מורגשת במקרים רבים רגישות מוגברת לאור, לקול, לריח ולמגע, ולעתים הכאב מלווה גם בבחילות והקאות. אחד מכל ארבעה אנשים שסובלים ממיגרנה חווה גם תסמינים המכונים אאורה - הבזקי אור או נקודות שחורות בשדה הראייה, או תחושת עקצוץ בידיים ובפנים.
התקף מיגרנה יכול להימשך משעות בודדות עד שלושה ימים, ומיגרנה כרונית יכולה להופיע בתדירות גבוהה יותר – יותר מארבעה ימים בחודש, במשך יותר משלושה חודשים. הדבר עלול לפגוע בתפקוד ובאיכות החיים עד כדי כך שאפילו המוסד לביטוח הלאומי הכריז השנה כי במקרים מסוימים מיגרנה מוכרת כסעיף נכות: "במקרים של כאב ראש ראשוני [ה.ה: מיגרנה] בעוצמה בינונית עד קשה בתדירות של 4 ימים בחודש לפחות, תיקבע נכות לפי סעיף 29 (5)(א)״.
הסיכון לנשים לסבול ממיגרנה גבוה פי שלושה לעומת גברים. נשים סובלות מכאבי ראש בעוצמה רבה יותר ונמצאות בסיכון גבוה יותר למיגרנה כרונית. יותר ממחצית מהנשים שסובלות ממיגרנה בין הגילים 18 ל-60 חוות אותה בהקשר לשינויים ההורמונליים המתרחשים סביב המחזור החודשי.
עד לפני מספר שנים, הטיפולים המקובלים למניעת מיגרנה היו מבוססים על תרופות שנועדו לטיפול במחלות אחרות (תרופות להורדת לחץ-דם, נוגדי דיכאון, תרופות נוגדות אפילפסיה). בשנות ה-90 נכנסו לשוק הטריפטנים – קבוצה של תרופות שפותחה לצורך טיפול אקוטי במיגרנה. התרופות הללו לא מונעות את ההתקף, אלא מטפלות בו לאחר שכבר החל ויש ליטול אותן מוקדם ככל האפשר עם תחילתו.
גישה חדשה לטיפול במיגרנה
פריצת דרך משמעותית בחקר המיגרנה ובפיתוח טיפול תרופתי ממוקד בתופעה התרחשה באמצע שנות ה-80 – פיטר גודסבי, סטודנט לחקר מיגרנות (ולימים פרופ' מוערך) ישב בכנס שנערך בשבדיה והאזין להרצאה של ד״ר לרס אדווינסון על הרשת העצבית הקשורה לכלי הדם במוח. לימים סיפר פרופ' גודסבי שבאותו מעמד הוא הבין שהדרך להבנת המנגנון שמחולל את המיגרנה עוברת באותה רשת עצבית. לאחר ההרצאה הוא ניגש לד"ר אדווינסון, הציג את עצמו, והשניים ישבו לקפה. המפגש הזה בין הסטודנט למומחה היה תחילתו של תהליך שהבשיל כעבור שלושה עשורים לפיתוח משפחה חדשה של תרופות שנקראות אנטי (calcitonin gene-related peptide) CGRP. החידוש – לא עוד תרופות מוכרות ש"גויסו" גם לטובת טיפול במיגרנה, אלא תרופות שפותחו לשם כך באופן מיוחד.
פרופ' גודסבי, ד״ר אדווינסון וחוקרים נוספים חקרו את מנגנון המיגרנה וגילו כי בזמן התקף משתחררת לדם כמות גבוהה של חלבונים. אחד מהחלבונים העיקריים הוא חלבון CGRP, שמרחיב את כלי הדם במוח וגורם לדלקת סביב קצות העצבים. לאחר שזיהו זאת, החוקרים גילו שנוגדנים החוסמים את פעילותו של חלבון CGRP יכולים להפחית את המיגרנה. עבור המטופלים, השינוי המשמעותי ביותר בקבוצת התרופות הללו הוא שהן נושאות עימן פחות תופעות לוואי והן יכולות לסייע למי שהתרופות האחרות לא מועילות להם.
ד״ר עובד דניאל, יו"ר החברה הישראלית לכאב ראש של האיגוד הנוירולוגי בישראל, מסביר: ״הדור החדש של התרופות המניעתיות למיגרנה מבוסס על נוגדנים המנטרלים את החלבון CGRP המשתתף בתהליך היווצרות הדלקת בקצות העצבים של כלי הדם. הודות לכך, אנחנו יכולים היום לתת טיפול המכוון באופן ספציפי למניעת מיגרנה״. ד״ר דניאל מוסיף כי ״מלבד העובדה שהטיפול עשוי להפחית את תדירות המיגרנה ועוצמתה, פרופיל הבטיחות טוב מאוד ולאורך תקופת הטיפול הם יכולים להימנע מנטילת תרופות לשיכוך הכאב. יתרון נוסף הוא שהמטופלים יכולים להסתפק בהזרקה עצמית אחת לחודש או אחת ל-3 חודשים (תלוי בסוג התרופה שהם מקבלים)".
בישראל יש היום שלוש תרופות ביולוגיות מאושרות המשתייכות לקבוצת אנטי CGRP והן ניתנות באמצעות עט הזרקה תת-עורית המאפשר הזרקה עצמית פעם בחודש או פעם ברבעון, בהתאם למינון שקובע הרופא המטפל. התרופות מקבוצה זו מאושרות בידי משרד הבריאות למי שסובלים מארבעה ימי מיגרנה או יותר בכל חודש. אפשר לרכוש את התרופות מקבוצת אנטי CGRP במסגרת הביטוחים המשלימים של כל קופות החולים. נוירולוגים ורופאים המתמחים באבחון במיגרנה ובטיפול בה יכולים לייעץ באילו מקרים התרופות הללו מתאימות.
לצד הטיפול התרופתי למי שכבר חווה התקף, ישנן דרכים רבות למנוע מיגרנה או להפחית את הסיכון ללקות בהתקפים - ניהול אורח חיים בריא שמסייע במניעת הטריגרים להתקף ומעקב אחר ההתקפים באמצעות רישום ביומן ייעודי. אם אתם סובלים ממיגרנה או מכירים אדם שחווה התקפים מומלץ לפנות לרופא.ה המטפל.ת לצורך אבחון וייעוץ.
יש דרכים חדשות למנוע מיגרנה –פנו לנוירולוג.ית.
